למה אני לא מתכוון להצטרף למחאת הקיץ

אני מודה שבקיץ שעבר גם אני השתתפתי במחאת האוהלים – הקמתי אוהל בשדרה, צעדתי בהפגנות בכל שבת וצעקתי יחד עם כולם שהעם דורש צדק חברתי. אבל באופן מפתיע, מסתבר שקמפינג של חודשיים בשדרות רוטשילד לא גרם לממשלה להתקפל. וזה לא בגלל שלא היה למחאת האוהלים את המסר הנכון.

אם אנסה לסכם את המסר הזה במשפט אחד:

המדינה בפועל מנוהלת ונשלטת על ידי קבוצה מצומצמת של בעלי הון אשר מגנים על מעמדם ומרחיבים את עושרם באמצעות חוקים שהכתיבו ללוביסטים שלהם שהועברו עלי ידי ח"כים חסרי מוסר ומושג, ולמעשה חיים על חשבון הציבור ומכרסמים את המדינה מבפנים כמו תולעת טפילית באורך של כביש 6, בעוד שהממשלה מזניחה את רוב אזרחי המדינה ומתנהלת ממשבר למשבר, כאשר רוב המשברים האלה נובעים ממדיניות כושלת שלה עצמה (הרחבת התנחלויות, אי שיתוף חרדים בחברה, מערכות חינוך ובריאות מתפוררות, התעלמות מבעיית הפליטים, וכו') או פרי המצאתה (איראן), תוך שהיא נסחטת מכל כיוון על ידי גורמים הדואגים לאינטרסים הצרים שלהם בלבד.

או משהו כזה.

ואני לגמרי מסכים, אבל באמת? שוב הפגנות ושוב צעקות ברחוב ועימותים עם שוטרים? כבר עשינו את זה, כבר עוררנו את האנשים, כבר כולם יודעים על המחאה והרוב גם מסכים איתה, אז למה לעשות את כל זה שוב? כדי שוב לצעוק את אותן סיסמאות? אחרי שכבר יצאו לרחובות 300 או 400 אלף, מה תשיג הפגנה נוספת? הופעה חינם של אביב גפן? 

זה מאוד כיף וקל להקדיש כמה שעות במוצאי שבת להפגנה – לצאת לרחוב, לפגוש חברים, לכתוב סיסמאות מתוחכמות, הרבה יותר קשה לעבוד ממש על שינוי מבפנים – ללמוד את השיטה ולהפוך ללוביסטים מטעם עצמנו, ולהיכנס לתוך הפוליטיקה ברמה הארצית וגם המוניציפאלית. ואני לא מדבר על להקים מפלגה חדשה ולהעמיד את עצמך כשליט הבלתי-ניתן להדחה אלא להיכנס למפלגות הקיימות, כל אחד בהתאם לדעותיו הפוליטיות, ולשנות אותן לטובה – לאמץ את שיטת פייגלין לשינוי בלתי נלאה מבפנים, רק בלי אלמנט הרשע. לא סתם להתעצבן על הטמטום של מירי רגב ולהעלות קליפים ליוטיוב אלא לפעול שמי שיחליף אותה בכנסת הבאה יהיה פחות אטום. ללחוש על אוזנה של רוחמה אברהם איך כדאי שתצביע בנוגע לחוק כזה או אחר, להגניב בורקס לפואד על מנת שיעשה את ההחלטה הנכונה במליאה. דברים משעממים שלוקחים זמן, כישרון וסבלנות, אבל בסופו של דבר משפיעים הרבה יותר מעוד הפגנה, לא משנה כמה הסיסמאות שלה מתוחכמות.

ואם אתם לא מאמינים שזה עובד, אז שימו לב בבקשה למתנחלים. נכון, גם הם מפגינים מדי פעם, אבל זה בעיקר כדי שאנחנו נחשוב שהם לא מקבלים בדיוק את מה שהם רוצים. שמתם צריף לא חוקי על אדמה שלא שלכם בשטחים? קחו שכונה שלמה חדשה בתמורה, רק בבקשה אל תכעסו עלינו. לעומת זאת, פלשתם לבניין בבעלות העירייה שעומד נטוש בלב תל אביב במשך שנים? תעופו מיד ותגידו תודה שלא זרקנו אתכם לכלא, פושעים. אתם שמים לב להבדל הדק?

אז זה לא יהיה מהיר וזה לא יהיה קל, אבל זו בסופו של דבר הדרך היחידה להשפיע במדינה. ואם אתם לא מוכנים לעשות את זה כי אתם לא אוהבים פוליטיקה, או כי אתם פוחדים שחלק מתומכי במחאה יתנגדו, או כי אתם לא מוכנים לוותר על קריירה מזהירה בעריכת וידיאו או שזירת פרחים, אז פנו את הדרך ותנו לאנשים שכן רוצים להשפיע לעבור.

וכך אולי, בפעם הבאה שח"כ כלשהו ישב במליאת הכנסת לקראת הצבעה כלשהי, הוא לא יחשוב על הסופ"ש המקסים שבילה בפריז בחסות בנק כזה או אחר, אלא על פעילי המרכז שלו שיעלימו אותו מהכנסת אם הוא לא יצביע על פי דרישותיהם. או אולי כאשר יו"ר מפלגה כלשהי יתפתה לחבור לקואליציה בהמית תמורת תפקיד של שר לענייני נזיד עדשים הוא יאלץ לכרוע ברך מול קינג ביבי ולומר לו, "אני מצטער מלכי, לא אוכל להצטרף אליך כי בוגרי מחאת האוהלים פשוט יעשו לי את המוות."

No comments:

Post a Comment